מה קרה לאינדיבידואל?

המסע שלנו אל לב הדמוקרטיה הוביל אותנו, באופן בלתי נמנע, אל האדם הפרטי והאפקט של האינדיבידואל על הקבוצה. אבל מה זה בכלל אינדיבידואל? האם מדובר במושג זהה לסובייקט? אנחנו כולנו רוצים להיות אינדיבידואליים – אבל למה אנחנו כל כך בטוחים שאנחנו יודעים מה זה אומר?

דבר אחד בטוח – אי-אפשר לדבר על דמוקרטיה, מבלי לדבר על האדם. למרות שפעמים רבות מספרים לנו שהדמוקרטיה היא הרוב (קבוצה), אנו מוצאים כי מהותה היא עבור האדם (פרט). איך איבדנו את הפרט בתוך הקבוצה? ומדוע אנחנו בורחים בימינו כל הזמן אל עבר אידיאלים קבוצתיים? תומר ועמרי משנסים מותניים ולא מוותרים לאקסיומות, אלא צוללים לעומק עם קפיצת ראש נחושה ומגלים בעומק האינדיבידואל… חרדה.

עם פרוטגורס (איך מאייתים את זה?) נברר מדוע "ידע הוא תחושה", עם ולטר בנימין נתערבל בסערת הקידמה (תביאו מטריות!), עם היידגר (אוי ויי זמיר) נמקם את החרדה עם אפקט של אינדיבידואל, עם פרויד ולאקאן נגיש מנה של חרדה (יאמי?) אשר תמקם עבורנו את האינדיבידואליות בפני עצמה, עם ניטשה נבדוק את מות האלוהים (יש למישהו פלסטר?) והמעשה שאינו אידיאליסטי (תשכחו מהפלסטר…), ועם מונטי פייטון (שראברי!) נגלה כיצד מלך מכונן את עצמו (עם הרינג!?).

מהקבוצה אל האינדיבידואל, מקרל חותמת מהלך ופותחת דלת לסדרת פרקים מנקודת מבט אחרת.

קריאה נוספת:

בנימין, ו., "תזות על הפילוסופיה של ההיסטוריה" 

לאקאן, ז'אק, סמינר XXVII: הדיסולוציה (1980).

ליבס י., "כתבי אפלטון" – כרך ד', מתוך: תאיטיטוס, שוקן: 1975.

מונטי פייטון, הגביע הקדוש.

ניטשה, המדע העליז, הוצאת שוקן.

ניטשה, "מעבר לטוב ולרוע", תרגום: ישראל אלדד, שוקן: 1967

פרויד, עתידה של אשליה.

Heidegger , M. ( 1962 ). Being and time . New York : Harper & Row.

Soler, Colette. Lacanian Affects. Routledge.

משהו קרה לשמאל בישראל, אך לא רק בישראל – גם בעולם המערבי. כיצד ערכי השמאל המקוריים הלכו לאיבוד, לאורך הדורות, ואנו מוצאים עצמנו נקלעים בין ימין ומרכז, עם מיעוט סממני שמאל, ובכל זאת נראה כי המילה "סמולני" הפכה לקללה הנפוצה ביותר בשפה העברית. אז מה קרה לשמאל?

בפרק זה נצא למסע החל מהתמורות שחלו במבנה השלטון בעקבות המהפכה הצרפתית, דרך חוט המשי הנמתח מתקופה זו המכונה 'הקול השלישי', נתייחס אל דבריהם של מישל פוקו ופרנץ פנון, נדבר על לנין והגוש הסובייטי, ודרך הקמת מדינת ישראל והקיבוץ הישראלי עד לימינו אנו והפוליטיקה הישראלית והעולמית.

למעשה, נראה כיצד העמדה הפוליטית שבמובנים רבים בנתה את הדמוקרטיה המודרנית קרסה אל תוך עצמה ונבחן האם כלל קיים היום שמאל כהגדרתו בישראל.

** בפרק זה חלה טעות. המשפט "או שהעוגה לכולם או שלא תהיה עוגה" יוחס לצ'רלי ביטון, אך למעשה משפט זה כמובן נאמר על ידי סעדיה מרציאנו ז"ל.

קריאה נוספת:

Sieyès, Emmanuel-Joseph. "What Is the Third Estate?(1789)." teoksessa Emmanuel-Joseph Sieyès, Political Writings. Including the Debate between Sieyès and Tom Paine in (1791): 92-162.‏

MacLeish, Archibald. The American Cause. 1941

אליעזר שביד, תולדות ההגות היהודית בעת החדשה, כתר הוצאה לאור והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ח 1977, עמודים 122–151

משה סמט, החדש אסור מן התורה – פרקים בתולדות האורתודוקסיה, הוצאת מרכז דינור והוצאת כרמל, 2005.

כל בני האדם שואפים מטבעם אל הדעת. האומנם?

אם יש משהו שהתקופה הזו מלמדת אותנו, הוא שייתכן והדעת חלפה מהעולם, מתה, נקברה, הייתה, פסה, אינה עמנו, יצאה לחופשה תמידית, ארזה מזוודות, עלתה על המטוס, נמוגה ופגה, קרסה תחתיה, שבקה חיים, הלכה לפגוש את יוצרה, נחה על מי מנוחות, נפחה את נשמתה האחרונה, סגרה הדלת והגיפה התריסים, עברה אל עולם שכולו טוב, היא אקס-דעת!

במקומה, עם ישראל בחר בממשלה הנוכחית. ייתכן, יש האומרים, שיש יותר אתיקה בתוכי של מונטי פייטון מאשר בממשלה הזו. לפחות הוא אינו מתעקש לעמוד איתן כאשר אבד עליו הכלח… ובכל זאת! הננו כאן, ואריסטו (השובב) גורס כי אל הדעת אנו שואפים מטבענו.

תומר ועמרי אינם מפספסים הזדמנות לסקרנות, וממשיכים במסע להסתקרן על טבעה של הסקרנות עצמה. עם אריסטו נתחיל במסע שאלת השאלות (מי הזיז את התוכי שלי?), עם הרמב"ם נגלה שיש מה לגלות (מה זה התוכי הזה???), עם פרויד נתהה על הדחף להביט ולשלוט (מי שידך את התוכי שלי!?), עם סארטר והאקזיסטנציאליסטים נתהה אם הסקרנות שלילית (מי מכר לי את התוכי הזה?!!?), עם לאקאן נגלה את הסובייקט הסקרן (למה מכרת לי את התוכי הזה!!!!?), ועל חברי ממשלת ישראל הנוכחית נסתקרן מדוע אינם רוצים שנסתקרן וכמה סקרנות היא מסוכנת (קחו את התוכי פילדלפי שלכם לקיבינימט, ותחזירו את התוכים חיים!).

עם הגזמה פראית במטפורה של מונטי פייטון, והגזמה כללית בנוגע לקשקשת קיומית, תומר ועמרי אינם מפסיקים להסתקרן ומזמינים אתכם להסתקרן עמנו בפרק החדש של מקרל!

ולסיום חידה: מה עושים תוכים באינטרנט? עשו לייק ותגלו.

קריאה נוספת:

אריסטו, המטפיסיקה: ספר א', מאגנס: 1992

לאקאן, סמינר 8 העברה

פרויד, "שלוש מסות על מיניות"

הרמב"ם, מורה נבוכים, מוסד הרב קוק

האם מדינת ישראל משחקת בחיי אזרחיה? בילדיה?

נדרש פה לקבל החלטות קשות… האם להבין את המציאות ומורכבותה כדי ליצור את הנרטיב שמספר את חיינו בעת הזו? או אולי לפרק את המציאות לגורמים, ולשחק בגורמים אלו כדי למצוא פתרון יצירתי? האם ההשלכות לכל מעשה – כמו עסקה על החטופים – ידועות מראש? או שאולי… מדומיינות? מה הדרך הנכונה לפעול בה?

אנו ניצבים בפני שאלה קשה: מה המצפן שלנו – קבלת ההחלטות על בסיס הסתברות והשלכות, טבלאות סטטיסטיות ותחזיות, נבואות זעם וכלכלת "ברוך השם", או אולי… אתיקה? בשאלה הזו, ישראל של היום צריכה להכריע. והתשובה תקבע את גורלה, לא באיזה עתיד מדומיין… אלא במה שאנחנו עושים לעצמנו (ולאחרים). וזה לחלוטין באחריותנו, במלוא כובד המשקל.

בשביל להבין משהו על כך, תומר ועמרי ממשיכים לחקור את האנטיתזה (וואלה?) למציאות – המשחק. פרויד מוביל אותנו במסלול העדין שבין משחק ופנטזיה (מה בא לכם, פוגים או מבוכים ודרקונים?),  הפסיכואנליטיקאי ההונגרי פרנצי יעזור לנו לאבחן את המציאות הילדית (מי שלא שיחק בגומי לא נהנה מימיו!), עם קגן ופרפיט נצלול עמוק אל תורת המשחקים והחשיבה הרציונלית (פעם היינו מציירים קלאס על הרצפה עם הידיים, היום גם זה מגיע קומפלט!), ובסופו של דבר הפסיכואנליטיקאי הבריטי דונלד ויניקוט יכווין אותנו להבין סוף סוף מהו משחק (אחשלי, כבר כואבות לי האצבעות מהסבתא סורגת! תורך!).

אז תניחו ת'אידיאולוגיות שלכם בצד, ותתכוננו לתפוס את הכדור – כי במשחק הזה כאן, צריך להסתכן ולערב את הגוף כדי להגיע לתוצאות.

אז תביאו בלייק, תעשו בשיתוף, ותתחילו לרוץ כי – "חיי שרה!"

קריאה נוספת:

פרויד, "המשורר וההזיה", 1908.

פרנצי, שנדור. "החלום על "התינוק המלומד"" (1923), בתוך בלבול שפות בין המבוגרים לילד. הוצאת עם עובד.

פרנצי, שנדור. "אנליזה של ילדים עם מבוגרים" (1931), בתוך בלבול שפות בין המבוגרים לילד. הוצאת עם עובד.

Winnicott, D. W. (1971) Playing and Reality. London: Tavistock Publications.

Parfit, Derek, Reasons and Persons (Oxford, 1986; online edn, Oxford Academic, 1 Nov. 2003), https://doi.org/10.1093/019824908X.001.0001, accessed 24 July 2024.